א 071763/03 פלונית נגד ישרוטל – אחראיות של מעביד על הטרדה מינית שביצע עובד בזמן עבודה
התובעת ומשפחתה הגיעו לחופשה במלון "ישרוטל", שם פנתה לאתר הספא והזמינה עיסוי, לאחר ששוחחה עם מנהל מתחם הספא. במהלך העיסוי ביקש המעסה (שגם הוא נתבע), מהתובעת להתפשט. הוא הסביר לה כי עליו לטפל בה באופן יסודי וכי עליה להתייחס לעיסוי כמו טיפול רפואי.
בנוסף, התובעת טענה כי במהלך העיסוי חשה את המעסה מתחכך בגופה עם איבר מינו, ובסופו של העיסוי הוא החל לנשק את הפטמה שלה. בשלב זה ניסתה התובעת לברוח, אך החדר היה נעול והמעסה נישק אותה על הכתף. התובעת ובעלה התלוננו בפני הנהלת המלון והוצע להם פיצוי בסך 10,000 שקלים. הם סירבו להצעה זו, ולכן הוגשה התביעה.
מכיוון שגם הטרדה מינית וגם מעשה מגונה מהווים "הטרדה מינית" הגישה התובעת את תביעתה בהתאם לחוק למניעת הטרדה מינית, גם נגד המעסה וגם נגד המלון, וביקשה לקבל את מלוא הפיצויים שקובע החוק (60,000 שקל ללא צורך בהוכחת גובה הנזק בפועל).
התביעה למול ישרוטל הייתה בגין אחריותה כמעסיקתו של המעסה – התובעת טענה כי ישרוטל התרשלה, שכן לא נתנה הוראות מתאימות למעסה, לא פיקחה על עבודתו ולא קבעה תקנון מפורט למניעת הטרדה מינית במקום העבודה.
החלטת בית המשפט – המתלוננת נגד המעסה
המעסה טען כי כל המתואר בכלל לא התרחש, אולם הוא לא הגיע למועד הדיון ולא הגיש תצהירים של עדים. מסיבה זו התקבלה התביעה נגדו במלואה. בית המשפט קבע כי די בתיאורים של המתלוננת והמסמכים שהגישה כדי לבסס את טענתה בדבר הטרדה מינית. משכך, נקבע כי התובעת זכאית למלוא הפיצויים ללא הוכחת נזק שבחוק למניעת הטרדה מינית, וסכום זה עמד באותה עד על 58,000 שקלים.
החלטת בית המשפט – המתלוננת נגד ישרוטל
אולם, ישרוטל כן פעלה להתגונן מפני התביעה. לטענת ישרוטל, כל הקשר שלה עם המעסה הוא השכרת חדר לעיסויים בשטח המלון, ושהוא אינו מהווה עובד או כפוף של החברה. בנוסף נטען כי מעולם לא התקבלו תלונות על עבודתו, ומרגע שהגיעה התלונה של התובעת הופסקה ההתקשרות עמו באופן מיידי.
במישור המשפטי טענה ישרוטל כי אמנם יש חובה בחוק למניעת הטרדה מינית לקבוע תקנון למניעת הטרדה מינית בעבודה – אך התקנון מתייחס אך ורק למניעת הטרדה בין עובדים, ולא בקשר שבין עובדים ללקוחות.
בית המשפט דחה את התביעה כנגד ישרוטל. נקבע כי המעסה היה מודע לאיסור הטרדה מינית, ולכן דבר לא היה משתנה אם גם ישרוטל הייתה מיידעת אותו על כך. עוד ציין בית המשפט כי אפילו אם ישרוטל הייתה מפקחת באופן צמוד והדוק אחר עבודתו, דבר לא היה מונע ממנו לבצע הטרדה מינית בחדר העיסוי, אשר בו הוא נמצא ממילא לבדו עם המטופלים, בסיטואציה שהיא כשלעצמה אינטימית. לכן, לא ניתן לטעון כי ישרוטל התרשלה ומעשים אלו הובילו להטרדה המינית.
בנוסף נדחתה הטענה כי לישרוטל יש אחריות "שילוחית" ביחס למעשיו של המעשה. זאת מכיוון שלא מדובר במעשים שביצע עובד במסגרת עבודתו (כמו נהג משלוחים שפוגע בעובר אורח), אלא מעשים שביצע לטובתו שלו והמעביד לא יכול לשלוט עליהם.
בית המשפט קיבל גם את טענת ישרוטל בדבר החוק למניעת הטרדה מינית במלואה. כלומר, נקבע כי כל נושאי אחריות המעביד שבחוק למניעת הטרדה מינית, מתייחסים אך ורק למעשים במסגרת יחסי עבודה – כך, חובתו של המעביד לטפל בתלונות על הטרדה מינית, לקבוע תקנון וליידע את העובדים על האיסורים, כולם קשורים רק להטרדות מיניות שבין העובדים ובמסגרת קשרי העבודה.