לפי נתוני הלמ"ס שפורמו באמצע חודש מרץ 2016, הסיכוי של אישה בגילאי 20-34 לסבול מהטרדה מינית עומד על 6.8 אחוזים, כאשר לאחר גיל 34, הסיכוי נמוך יותר בצורה משמעותית ועומד על 1.4 אחוז בלבד.
באופן כללי לפי הנתונים העדכניים, לנשים מעל גיל עשרים ישנו סיכוי של 3.1 אחוז לעבור הטרדה מינית ואילו הסיכוי של גבר בגילאי 20-34 לעבור הטרדה מינית עומד על 1.2%. מעבר לגיל 34, סיכוייו של גבר ישראלי לעבור הטרדה מינית עומדים על חצי אחוז בלבד.
עמותת אחת מתוך אחת וארגוני הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית נדהמו לגלות את הנתונים, כשלטענתם מדובר באחוזים שלא משקפים נאמנה את המציאות הישראלית. למעשה לפי דוברי הגופים השונים מדובר באחוזים נמוכים במיוחד, המהווים הטעיה חמורה של הציבור בישראל.
דבר המומחה
לפי אורית סוליציאנו, מנכ"ל מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, הנתונים שנאספו על ידי מרכזי הסיוע מצביעים על כך שלפחות רבע מהנשים הבוגרות עברו הטרדה מינית ואילו לפי סקר רשמי שנערך על ידי משרד התמ"ת, אחד עשר אחוז מהנשים העובדות חוו הטרדה מינית. אי לכך, הנתונים שפרסמה הלמ"ס פשוט לא תואמים את הנתונים המוכרים לנו.
יתרה מכך – הגברת סוליציאנו תיארה את ההטרדות המיניות כמגיפה של ממש והסבירה שבקרב בנות צעירות ובקרב חיילות, הערות מיניות מהוות חלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלהן. כמו כן ציינה שחלק מהמהלכים שמטרתם למגר את התופעה כוללים פרסום של הנתונים הרלוונטיים בצורה אחראית.
חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, המכהנת כיושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, דיווחה כי גם הנתונים שהיא מכירה מקרוב מעידים על שכיחות הרבה יותר גבוהה של הטרדות מיניות בישראל, כך שלא ברור לה כיצד הגיעו לנתונים שפורסמו על ידי הלמ"ס. לדבריה, הפרסום של הנתונים התמוהים מזיק בצורה ישירה להבנה הציבורית של הבעיה, במיוחד בימים אלו, שבהם ההטרדות המיניות מעוררות הרבה ויכוחים שכן הן על סדר היום הציבורי.
מעבר לכך, ציינה חברת הכנסת, כי הפרסום המוטעה פוגע הלכה למעשה ברמת הנחיצות של תכניות ממשלתיות שאמורות לטפל בבעיה ושניהול הסקר בוצע ברשלנות. גם הגברת גל שרידר, יו"ר עמותת אחת לאחת יצאה נגד הנתונים וציינה כי קשה מאוד להאמין שהם אמתיים. הגברת שרגיל דיווחה כי העוסקים בתחום מכירים נשים מכל שכבות הגילאים שחוות הטרדות מיניות, במיוחד בגילאים שבהם הן פעילות בשוק העבודה.
היכן נמצאת האמת?
לפי הגברת סולציאנו, ככול הנראה הבעיה טמונה בשיטת המחקר הספציפית שבה נעשה שימוש במסגרת איסוף הנתונים על ידי הלמ"ס. זאת כיוון שכיום מתקיים מצב של תת דיווח ובנוסף לכך, נשים רבות כלל לא יודעות להגדיר האם הן חוו הלכה למעשה הטרדה מינית או לא. כך לדוגמה ייתכן מאוד שהאופן שבו שאלו את המשתתפות בסקר האם עברו הטרדה מינית, הייתה ישירה מדי. על מנת לנהל סקר מקיף בנושא רגיש כמו הטרדות מיניות צריך ידע ייחודי וזאת על מנת שיתקבלו התשובות שמשקפות את המציאות בצורה נאמנה.
בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הוסבר כי הנתונים הנמוכים ככל הנראה התקבלו משני טעמים עיקריים. הראשון הוא שמדובר היה בסקר ביטחון אישי שנערך למשקי בית ולפיכך השאלות הרגישות לא תמיד נענו על ידי המשתתפים והשני הוא שהנשאלים התבקשו לדווח אך ורק על השנה האחרונה ולכן הטרדות שהתרחשו לפני יותר משנה נותרו לא מדווחות.