תפ (טב') 1088/01 מדינת ישראל נגד יונתן אלה – הגבול שבין חיזור במקום העבודה להטרדה מינית
אדם שעבד כמנהל משמרת במלון הועמד לדין פלילי בגין מעשים שביצע בזמן העבודה באחת העובדות (המתלוננת). לפי כתב האישום שהוגש נגדו, נטען כי הוא נהג לחזר בצורה מוגזמת אחר בחורה צעירה שעבדה במלון. נטען כי בתחילה הציע הנאשם לעובדת לשכב עמו, אך היא סירבה והסבירה לו שהיא מאורסת.
במקרה אחר, חיכה הנאשם לעובדת בחדר במלון, ואמר לה כי קנה לה בגד ים ועליה ללבוש אותו בנוכחותו. כמו כן, במקרה אחד היו הנאשם והמתלוננת לבד בחדר במלון, אז הוא הושיב אותה בכוח על ברכיו, וליטף את חזה (בגין מעשה זו יחוסו לו גם עבירות של תקיפה ומעשה מגונה).
עיקר הראיות שהציגה התביעה היו בעדות המתלוננת, שסיפרה לבית המשפט על המעשים שטענה כי הנאשם ביצע בה. בנוסף בית המשפט עיין בפרטים שונים שעלו מתלונות שהגישה המתלוננת במשטרה ותיעוד שיחותיה עם עובדים אחרים במלון.
מנגד, הנאשם עלה להעיד להגנתו. הוא סיפר כי אירועים שונים שתוארו בכתב האישום זכורים לו, אך ההתרחשויות שונות מאלו שתיארה המתלוננת. הוא ניסה לתאר מערכת יחסים ידידותית עם המתלוננת. במהלך יחסים אלו, הוא הודה כי הציע לקנות למתלוננת בגד ים, אך בצורה ידידותית ותמימה. בנוסף הוא אישר כי הציע למתלוננת כסף וקנה לה שרשרת, אך זאת מסיבות תמימות וללא ההערות המיניות שטענה כי אמרה לה.
פסק הדין – חיזור או הטרדה מינית?
בית המשפט בחן לעומק את הגרסה שמסר הנאשם, וקבע כי נמצאו בה סתירות רבות ואף שקרים. בפרט הדגיש בית המשפט את העובדה כי הנאשם טען כי לא ביקש "להתחיל" עם המתלוננת, אך במקום אחר סיפר כי הוא "חיזר אחריה".
בנוסף, בית המשפט קבע כי התרשמותו מהנאשם בזמן שהעיד הייתה שלילית ביותר, ולכן הוא העדיף את הגרסה שמסרה המתלוננת. בית המשפט הדגיש כי אין כל ביסוס לטענה שהמתלוננת מעלילה על הנאשם עלילת שווא, או כי היא פועלת ממניעים של בצע כסף.
בית המשפט פנה לבחון האם המעשים שביצע הנאשם מהווים עבירה פלילית. הודגש כי אמנם יש בימינו סביבות שונות שבהן קיימת פתיחות מסוימת לחיזורים ואף עיסוק בתחום המיני, אך הדבר אינו אומר שכל התנהגות מותרת. בפרט, יש לשים קו גבול בין מערכת יחסים מקובלת, והערות בעלות אופן תמים, לבין כאלו שפוגעות בצד אחד המעורב בהן.
במקרה הנוכחי פנייתו של הנאשם אל המתלוננת במספר פעמים התמקדו בעניין שהביע בחזה שלה. בית המשפט קבע כי מדובר ב"פניות חוזרות ונשנות" בעלות אופי מיני, כאשר המתלוננת הביעה בפניו מספר פעמים את חוסר רצונה בפניות אלו. זאת היא עשתה על-ידי כך שדחתה אותו ואמרה לו שיש לה חבר איתו היא עומדת להתחתן. משכך, נקבע כי מדובר בהטרדה מינית האסורה לפי החוק.
בנוסף בית המשפט ציין כי אף שהמתלוננת לא הייתה עובדת הכפופה ישירות לנאשם, התקיימו יחסים לא שוויוניים בניהם במקום העבודה. לכן, גם אם המתלוננת לא הייתה מביעה במפורש את חוסר הסכמתה למעשים, היה מדובר בהטרדה מינית בעבודה.
פיצוי כספי
בית המשפט קבע כי בכך שהנאשם נגע בחזה של המתלוננת הוא ביצע גם עבירה של תקיפה, וגם מעשה מגונה תוך ניצול יחסי מרות בעבודה. בסופו של דבר נגזרו על הנאשם מאסר על תנאי וכן פיצוי בסך 7,000 שקלים.
חשוב לציין כי המתלוננת גם הגישה תביעה אזרחית נגד הנאשם בה דרשה לקבל פיצויים. בתביעה זו עשה בית המשפט שימוש בממצאים שנקבעו בהליך הפלילי כנגד הנאשם, והוא חויב בתשלום פיצוי נוסף למתלוננת בסך 22,000 שקלים. להרחבה: פיצוי פלילי ופיצוי אזרחי
מקרה זה, אינו המקרה היחידי שהתרחש בבית מלון בישראל. מקרים רבים של הטרדה מינית בבית מלון מונחים בפני רשויות החוק בישראל, אשר מביאות את האשמים לדין ומענישות אותם בהתאם.
מאמרים נוספים בנושא זה:
הטרדה מינית בעבודה: פסק דין בעניינו של משה קצב