ילדים זה שמחה, אך לא פשוט לגדל ילדים – לדאוג להם לאוכל, למקום לישון, למשחקים, לחינוך טוב… לשמוח כשהם מאושרים, לדאוג כשהם רחוקים, לכאוב כשמשהו מכאיב להם,להציב להם גבולות, לקנות להם מתנות ולהיות בשבילם באש ובמים. ואם כל הדרישות הרגילות הללו נראות קשות, בלתי אפשרי לתאר את המכה האדירה שנופלת על ראשם של הורים כאשר מתגלה להם הנורא מכל- שילדם עבר (או עובר) התעללות מינית.
בשנים האחרונות הולך ועולה מספרם המדווח של מקרי פגיעה מינית בילדים. הפוגעים הם פדופילים המפתים את הילדים בדרכים שונות (בנועם או באיום) וחושפים אותם למראות ופעילויות מיניות שאינן תואמות את גילם. בהקשר זה חשוב כמובן לציין, שכל מגע מיני עם ילדים הוא בלתי חוקי, גם אם נעשה ב"הסכמתו" של הילד.
ילד שעבר התעללות מינית נאלץ להתמודד עם טראומה לא פשוטה. החל בהתמודדות עם הפגיעה הפיזית (שעשויה להיות כואבת מאוד), דרך ההתמודדות עם הפחד ורגשות נוספים שעשויים להתעורר במצב זה, וכלה בצורך לחזור לתפקוד למרות הטראומה.
ההורים הם אלה שמלווים את ילדם בהתמודדות הקשה הזו (גם כאשר יש תמיכה של אנשי מקצוע). ומלבד מקומם כמלווים, לא ניתן להתעלם מהקשיים שהם עשויים להתמודד איתם בעצמם.
איך מתמודדים ההורים?
- אשמה: נראה שרגש האשמה הוא רגש שמתעורר בקלות רבה בקרב הורים בכלל, וכאשר קורה דבר כה נורא לילד- על אחת כמה וכמה. איך לא ידעתי? איך לא ראיתי? איך לא שמרתי עליו מספיק? למרבה הצער, אי אפשר לשמור על הילד "מספיק" ואי אפשר לראות הכול. במרבית המקרים, ההורים באמת לא יכלו לדעת ולהגן, אך קשה לנו לקבל זאת. אנחנו רוצים לדעת שאם רק נעשה מספיק, ילדינו יהיו מוגנים תמיד. ההכרה בכך שאיננו כל יכולים היא קשה מאוד.
- אבל: פגיעה מינית בילד היא אירוע שטורף את הקלפים. בדרך כלל דברים לא יחזרו לקדמותם (גם אם יתבצע תהליך טיפולי מצוין שבסופו הילד יוכל לאסוף את השברים ולהמשיך הלאה בצורה בריאה). ההורים עשויים לחוש תחושות של אבל על אובדן התוכניות שהיו והציפיות שהיו להם מהמשך הדרך.
- כעס ונקמה: אחד הרגשות המיידים שמתעוררים אצל הורים שילדם נפגע הוא רצון לנקום ולפגוע בתוקף. למרות שתחושה זו מובנת, ולעיתים קרובות מגייסת את ההורים להתלונן כנגד הפוגע ולהביא לענישתו, יש לשים לב גם למה שמתאים לילד שנפגע. לעיתים קל יותר להורים להלחם בפוגע מאשר לתמוך בילד, ברגשותיו ובהתנהגותו שעשויה להיות קשה.
- חוסר אונים: איך בכלל עוזרים לילד? איך מתחילים להתמודד עם זה? איך להגיב להתבטאויותיו יוצאות הדופן, להתנהגותו הקשה, לתכנים מיניים שעשויים להופיע ואפילו לתוקפנות מצידו? תחושת חוסר האונים היא נפוצה מאוד, והגורם הראשון לכך שהורים לילדים נפגעים פונים בעצמם על מנת לקבל טיפול, הדרכה ותמיכה מקצועיים.
כאשר אחד ההורים הוא הפוגע
התמונה שהוצגה לעיל עשויה להסתבך עוד יותר במקרים (שלמרבה הצער מהווים את הרב בפגיעות מיניות בילדים) בהם אחד ההורים, או בן משפחה קרוב, הוא בעצמו הפוגע. במקרה של פגיעה מינית במשפחה, התמודדות ההורים (או ההורה הנותר) מורכבת עוד יותר, משום שיש להתמודד גם עם התפרקות מבנה המשפחה המוכר, עם הכעס הגדול שמתעורר כלפי הפוגע וכעס אפשרי שמתעורר כלפי הנפגע.
במקרים כאלה חשוב להדגיש כי הנפגע העיקרי הוא הילד, ותפקידו של ההורה הוא להתגייס לעזרתו, גם אם זה אומר שעליו להתמודד בעצמו עם השלכות קשות. במקרים כאלה חשוב עוד יותר שההורה יקבל בעצמו עזרה מקצועית.
ראו גם:
ניהול מערכת יחסים זוגית לאחר תקיפה או הטרדה מינית